גזר דין בתיק ת"ד 1768-03

1.         הנאשם הורשע עפ"י הכרעת דין שניתנה ביום 2.11.10, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, שעניינן גרימת מוות ברשלנות - עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, וסעיפים 40 ו- 64 לפק' התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 ועבירה של אי - שמירת רווח, עבירה על תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 וסעיף 38 (2) (3) לפקודת התעבורה.

2.         בעובדות כתב האישום המתוקן נמצא כי:

א.         ביום 24/12/02 בשעה 11:30 לערך, נהג הנאשם במשאית מסוג מרצדס מספר רישוי 82-641-15 (להלן: "המשאית") במסלול ימני בכביש מספר 6403, בכיוון מחדרה לכיוון גן שומרון (להלן: "הכביש").

ב.         באותה עת נסע לפני המשאית, באותו כיוון ובאותו נתיב, ברנרד וולך בן ה - 79 (להלן: "המנוח") כשהוא נוהג ברכב מסוג פג'ו מספר רישוי 52-328-04 (להלן: "הרכב").

ג.          בהגיע המנוח עם הרכב לפני הפניה לגן שומרון, נעמד מול הפניה שמאלה לגן שומרון ואותת על כוונתו לפנות. הנאשם עם המשאית, לא שמר מרחק מהרכב והתנגש עם חזיתו בחלקו האחורי של הרכב שנהדף ימינה לעבר מעקה הבטיחות (להלן: "התאונה").

ד.         כתוצאה מהתאונה, נגרם מותו של המנוח ואסתר ירון שנסעה ברכב נחבלה חבלה של ממש שהתבטאה בפצע בקרסול שנזקק לתפירה.

ה.         התאונה, מותו של המנוח ופציעתה של הנוסעת, נגרמו באשמתו של הנאשם וכתוצאה מנהיגתו הרשלנית שהתבטאה כדלקמן:

1.         נהג במשאית ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו.

2.         נהג במשאית ללא שנתן את תשומת ליבו לרכב הנוסע לפניו בכיוון נסיעתו ומאותת.

3.         לא שמר מרחק מהרכב שלפניו.

4.         לא נקט בשום פעולה על מנת להימנע מהתאונה.

5.         נהג באי איכפתיות, בקלות ראש ובחוסר זהירות ולא כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות המקרה.

3.         בטיעוניה של ב"כ המאשימה לעונש, שהוגשו בהסכמה בכתב, נטען, כי התאונה אירעה בדצמבר 2002, כתב האישום הוגש בספטמבר 2003, הנאשם הודה בתחילת הדיון באשמתו לאירוע התאונתי, אולם כפר הוא בקשר הסיבתי בין התאונה למות המנוח, התמשכות ההליך היתה והינה בעטיו של הנאשם, בשל דחיות מרובות בדיונים, ובין היתר, בבקשה לפסילת המותב מלדון ולהכריע בתיק, בקשה שנדחתה.

            כאמור, התיק התנהל לעניין הקשר הסיבתי בלבד, בסופו של יום, לאחר שטענות הנאשם נדחו, לרבות טענתו שאין לחייבו להשיב לאשמה, הסכים הנאשם כי החלטת ביהמ"ש לעניין זה, מיום 15/7/10, בנוסף להודאתו באחריותו לתאונה, יהוו את הכרעת הדין וכך ולאחר שהוראת החיקוק בדבר נהיגה במהירות בלתי סבירה נמחקה, ועובדת נהיגת הנאשם, עובר לתאונה במהירות של 75 קמ"ש נמחקה מכתב האישום, הנאשם הורשע בהכרעת הדין שניתנה ע"י ביהמ"ש בהתאם.

            בבוא ביהמ"ש לגזור עונשו של הנאשם, עליו לבחון בראש וראשונה את נסיבות העבירה ואת חומרתה.

            במקרה זה, רשלנותו של הנאשם גבוהה, המנוח נעצר מול הפניה לגן השומרון, אותת על כוונתו לפנות שמאלה והנאשם נכנס בו עם המשאית מאחור, כי נהג ללא תשומת לב לדרך שלפניו, לא הבחין בו בזמן, לא שמר על מרחק מהרכב שלפניו, הרכב נהדף ימינה. הנאשם טען, כי ירד גשם, הכביש היה רטוב והופתע מעצירתו של המנוח, אך אין באלה כדי להקל על הנאשם לכלכל את נהיגתו, גם כאשר יורד גשם, הכביש רטוב והראות לא כל כך טובה.

4.         נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד , ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני , בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי , אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות.

5.         אין זה נכון מבחינת תורת הענישה לדון בעניינו של נאשם במנותק ממאורעות הזמן והתקופה. נהיגה אלימה בכבישים הפכה לרעה החולה של תקופתנו. שבוע ימים בו נהרגים בכבישים "רק" 7 אנשים נחשב לשבוע "מוצלח" מבחינת הסטטיסטיקה השנתית. בתי המשפט מצווים להחמיר עם עברייני תנועה. יש להירתם למניעת התופעה ולהגן על בטחון הציבור ושלומו, בין היתר באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש לתקופה ראויה. כפי שפסק בית משפט זה:

"כל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות